חוחית

אודות

החוחית היא ציפור שיר קטנה ויפהפייה, המוכרת בזכות צבעיה העזים והמנוגדים: פנים אדומות, כיפה שחורה, לחיים לבנות, גב חום, בטן בהירה וכנפיים שחורות עם פס צהוב בולט. היא ניזונה בעיקר מזרעים, ובמיוחד מזרעי גדילן, מה שהעניק לה את שמה העברי. החוחית נפוצה באירופה, צפון אפריקה ומערב אסיה, ובישראל היא ציפור יציבה ונפוצה למדי.

גודל ותוחלת חיים

אורך

12-13.5 ס"מ

מוטת כנפיים

21-25 ס"מ

משקל

14-19 גרם

תוחלת חיים

2-6 שנים בטבע, עד 10 שנים בשבי

תזונה

אוכלי זרעים (בעיקר זרעי גדילן, דרדר, חמניות, ליבנה ואלון)

מאפיינים פיזיים

נוצות

ראש: פנים אדומות בוהקות המוקפות בטבעת לבנה, כיפה ועורף שחורים. גב: חום-אפרפר. בטן: לבנבנה עם גוון חום-צהבהב בצדדים. כנפיים: שחורות עם פס צהוב עז ובולט, קצוות לבנים. זנב: שחור עם קצוות לבנים. המראה הכללי מנוגד ובולט.

צורת המקור

מקור חרוטי, מחודד ובהיר (ורדרד-צהבהב), מותאם לפיצוח זרעים קטנים.

צבע עיניים

עיניים שחורות.

צבע רגליים

רגליים ורודות-חומות בהירות.

סימנים מבדילים

השילוב הייחודי של פנים אדומות, כיפה שחורה, לחיים לבנות ופס צהוב עז בכנף הוא סימן זיהוי חד-משמעי. המקור המחודד והבהיר גם הוא מאפיין בולט.

מראה צעיר

לצעירים חסר הכתם האדום בפנים. ראשם וגבם חומים-אפרפרים מפוספסים, והם בעלי מראה כללי דהוי יותר. הפס הצהוב בכנף קיים אך פחות עז. הם רוכשים את מראה הבוגר לאחר הנשירה הראשונה.

שינויים עונתיים

אין שינויים משמעותיים בניצוי בין עונות השנה. הניצוי נשאר דומה לאורך כל השנה, אם כי צבעי הניצוי עשויים להיות מעט בהירים יותר לאחר הנשירה בסוף הקיץ/תחילת הסתיו.

דו-צורתיות מינית

קיימת דימורפיזם מיני קל. לזכר כתם אדום גדול יותר בפנים, המשתרע מעבר לעין, בעוד שלנקבה הכתם האדום קטן יותר ומגיע רק עד קצה העין או מעט לפניה. לעיתים קשה להבחין בהבדל זה בשדה.

איך לזהות

1. 1

   פנים אדומות

   חפשו את כתם הצבע האדום הבוהק המקיף את המקור, המוקף בטבעת לבנה וכיפה שחורה. זהו סימן הזיהוי הבולט ביותר.

2. 2

   פס צהוב בכנף

   בזמן תעופה או כשהכנפיים מקופלות, שימו לב לפס הצהוב העז והבולט על רקע הכנף השחורה. הוא נראה היטב גם ממרחק.

3. 3

   מקור בהיר ומחודד

   המקור של החוחית בהיר (ורדרד-צהבהב), דק ומחודד, מותאם במיוחד לחילוץ זרעים. זהו מאפיין ייחודי המבדיל אותה מפרושים אחרים בעלי מקור עבה יותר.

4. 4

   שירתה וקריאותיה

   הקשיבו לשירתה המהירה והמתגלגלת, ול'צ'יט-צ'יט' המתכתי האופייני שלה, הנשמע לעיתים קרובות בלהקות.

5. 5

   התנהגות אכילה

   צפו בה כשהיא ניזונה מזרעי גדילן או דרדר. היא מיומנת מאוד בחילוץ הזרעים מהתפרחות הקוצניות, לעיתים תלויה הפוך.

בית גידול ותפוצה

ביומים

אזורים פתוחים למחצה, שולי יערות, חורשות, מטעים, גנים, פארקים, שטחים חקלאיים, שדות בור, אזורים עירוניים ופרבריים.

תפוצה גיאוגרפית

אירופה, צפון אפריקה, מערב ומרכז אסיה. הוכנסה גם לאוסטרליה, ניו זילנד ואמריקה הדרומית.

טווח גובה

מגובה פני הים ועד 2,000 מטרים, ולעיתים אף יותר באזורים הרריים.

סביבות מועדפות

מעדיפה סביבות עם עצים ושיחים מפוזרים, המאפשרים מקומות קינון ומסתור, לצד שטחים פתוחים עשירים בצמחי זרעים, במיוחד גדילן ודרדר.

התנהגות

זמן פעילות

פעילה בשעות היום (יומית).

הרגלי אכילה

ניזונה בעיקר מזרעים קטנים, במיוחד זרעי גדילן, דרדר, חמניות, ליבנה ואלון. היא מיומנת בחילוץ זרעים מתוך תפרחות קוצניות באמצעות מקורה הדק והמחודד. לעיתים רחוקות אוכלת גם חרקים קטנים, בעיקר בעונת הקינון. מחפשת מזון על הקרקע, על צמחים גבוהים ועל עצים.

התנהגות חברתית

מחוץ לעונת הקינון, החוחיות חברותיות מאוד ומתקבצות ללהקות גדולות, לעיתים מעורבות עם מיני פרושים אחרים. בעונת הקינון הן טריטוריאליות יותר, אך עדיין עשויות לקנן במושבות רופפות.

דפוס תעופה

תעופה גלית ואופיינית, עם סדרת חבטות כנף מהירות ואחריהן קיפול כנפיים קצר וירידה קלה, ואז שוב חבטות כנף. נראית לעיתים קרובות בלהקות גדולות בתעופה.

דפוס נדידה

בישראל, החוחית היא ציפור יציבה (תושבת קבועה). באזורים הצפוניים של תפוצתה (צפון אירופה ואסיה), היא נודדת למרחקים קצרים או בינוניים דרומה בחורף. אוכלוסיות אחרות יציבות או נודדות למרחקים קצרים בהתאם לזמינות המזון.

טריטוריאליות

בעונת הקינון, הזכר מגן על טריטוריית קינון קטנה סביב הקן. מחוץ לעונת הקינון, הלהקות אינן טריטוריאליות.

רבייה

עונת רבייה

אפריל עד יולי, לעיתים שתי מחזורי קינון בשנה.

הרגלי קינון

הקן נבנה על ידי הנקבה, בדרך כלל על עץ או שיח גבוה, במזלג ענפים, בגובה של 2-10 מטרים מהקרקע. הקן הוא סלסילה קטנה, מסודרת וצפופה, עשויה מטחבים, חזזיות, עשבים דקים, שורשים וקורי עכביש, ומרופדת בחומרים רכים כמו צמר ונוצות.

גודל הטלה

3-7 ביצים

תיאור הביצה

3-7 ביצים, בדרך כלל 4-5. צבען לבן-כחלחל או ירקרק בהיר, מנוקדות בנקודות חומות-אדמדמות או סגולות, בעיקר בקצה הרחב.

תקופת דגירה

11-14 ימים, בעיקר על ידי הנקבה.

תקופת התבגרות

13-18 ימים לאחר הבקיעה. הגוזלים עוזבים את הקן לפני שהם מסוגלים לעוף היטב, וממשיכים להיות מוזנים על ידי ההורים מחוץ לקן.

טיפול הורי

הנקבה דוגרת על הביצים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים, בעיקר בזרעים מעוכלים למחצה, ולעיתים גם בחרקים קטנים.

איפה למצוא

טיפים לשטח

1. חפשו להקות. מחוץ לעונת הקינון, החוחיות נעות בלהקות. חפשו קבוצות של ציפורים קטנות על צמחי גדילן או על עצים.
2. הקשיבו לקריאות. קריאת ה'צ'יט-צ'יט' המתכתית שלהן בולטת ומושכת תשומת לב, במיוחד כשהן בתעופה.
3. התמקדו בצמחי זרעים. בדקו צמחי גדילן, דרדר, חמניות וצמחים דומים. החוחיות מבלות זמן רב באכילה מהם.
4. השתמשו במשקפת. הצבעים העזים והפרטים הקטנים של החוחית נראים טוב יותר באמצעות משקפת, מה שמקל על הזיהוי.
5. היו סבלניים. למרות שהן נפוצות, לעיתים נדרשת סבלנות כדי לאתר אותן, במיוחד כשהן מתמזגות עם הצמחייה.

מינים דומים

עובדות מהירות

שם עברי:

חוחית

שם מדעי:

Carduelis carduelis

משפחה:

פרושיים (Fringillidae)

מצב שימור:

ללא חשש (Least Concern)

מזון עיקרי:

זרעים (בעיקר גדילן)

גודל:

12-13.5 ס"מ

סימן זיהוי בולט:

פנים אדומות ופס צהוב בכנף

עובדות מעניינות

• החוחית ידועה בחיבתה לזרעי גדילן, ומכאן שמה העברי 'חוחית' (חוח הוא שם נוסף לגדילן).
• בעבר, החוחית הייתה ציפור כלוב פופולרית מאוד בזכות שירתה הנעימה וצבעיה היפים, מה שהוביל לדילול אוכלוסיותיה באזורים מסוימים.
• היא מופיעה ביצירות אמנות רבות, כולל ציורים מתקופת הרנסנס, כסמל לפוריות, לידה מחדש ולעיתים גם לסבלו של ישו (בגלל אכילת קוצים).
• החוחיות מיומנות מאוד בחילוץ זרעים מצמחים קוצניים, והן יכולות לתלות את עצמן הפוך כדי להגיע לזרעים קשים להשגה.
• הן יוצרות להקות גדולות מחוץ לעונת הקינון, לעיתים של מאות פרטים, מה שמסייע להן באיתור מזון ובהגנה מפני טורפים.

סיווג מדעי

ממלכה

בעלי חיים (Animalia)

מערכה

מיתרניים (Chordata)

מחלקה

עופות (Aves)

סדרה

ציפורי שיר (Passeriformes)

משפחה

פרושיים (Fringillidae)

סוג

Carduelis

מין

Carduelis carduelis

גלה את חוחית