חנקן אדום-גב

אודות

החנקן אדום-הגב הוא עוף שיר בינוני בגודלו, המפורסם בדפוסי הרבייה הספציפיים שלו ובמנהג 'קצביה', שבה הוא נוהג לשפד את טרפו על קוצים או חוטי תיל. זו ציפור נודדת ברובה, הנפוצה באיזורים פתוחים עם עצי שיח פזורים. בשל צבעיו הייחודיים, בעיקר אצל הזכר, קל יחסית לזהותו בשדה. הוא ניזון בעיקר מחרקים גדולים, אך לעיתים גם מלטאות ויונקים קטנים.

גודל ותוחלת חיים

אורך

16-18 ס"מ

מוטת כנפיים

24-27 ס"מ

משקל

25-35 גרם

תוחלת חיים

עד 8 שנים בטבע

תזונה

חרקים גדולים (חיפושיות, חגבים, שפיריות), זחלים, תולעים, לטאות קטנות, ציפורי שיר קטנות, מכרסמים קטנים

מאפיינים פיזיים

נוצות

הזכר הבוגר: כיפה ועורף אפורים-כחלחלים, פס עין שחור עבה העובר מהמקור דרך העין. גב וכתפיים בצבע חום-אדמדם עשיר. גחון וצדדים בגוון שמנת-ורדרד. כנפיים חומות כהות עם מעט לבן בבסיס אברות היד (לפעמים קשה לראייה). הזנב שחור עם צדדים לבנים. הנקבה הבוגרת: באופן כללי בגוונים חומים יותר, ללא הפס השחור העז בפנים. גבה וכיפתה חומים-אדמדמים, לעיתים עם גוון אפור דהוי בכיפה. הגחון בגוון בז'-שמנת, לעיתים קרובות עם קשקוש עדין כהה בצדדים ובחזה. פס גבה בהיר עשוי להיות בולט. נקבות צעירות דומות לנקבות בוגרות אך הקשקוש כהה יותר ובולט יותר על החזה והגב. ציפורים צעירות (תטולה ראשונה): דומות לנקבה אך עם קשקוש כהה ובולט מאוד על כל הגוף, כולל הכיפה והגב. הגוון הכללי חום-אפרפר.

צורת המקור

מקור חזק ודמוי וו בקצהו, בצבע אפור כהה.

צבע עיניים

עיניים חומות-כהות.

צבע רגליים

רגליים שחורות-אפרפרות.

סימנים מבדילים

ההבדלים בין הזוויגים בולטים. אצל הזכר, שילוב של כיפה אפורה, מסכת עיניים שחורה וגב אדמדם. אצל הנקבה, גוון כללי חום-אדמדם עם קשקוש עדין. מנהג שפוד הטרף על קוצים או חוטי תיל הוא סימן זיהוי התנהגותי מובהק.

מראה צעיר

פרטים צעירים דומים מאוד לנקבות אך עם קשקוש כהה וברור יותר על כל פלג הגוף העליון והתחתון. הגוונים הכלליים חומים-אפרפרים-צהבהבים יותר.

שינויים עונתיים

ההבדלים ניכרים בעיקר בין מופעי הרבייה למופעי החורף, אך פחות בולטים אצל החנקן אדום-הגב מאשר אצל מינים אחרים. הצבעים עשויים להיות מעט דהויים יותר במופע שלאחר הרבייה, אך הדפוסים נשמרים.

דו-צורתיות מינית

קיים דימורפיזם זוויגי בולט. הזכר בעל צבעים עזים יותר (כיפה אפורה, מסכה שחורה, גב אדום), בעוד הנקבה והצעירים בגוונים חומים בהירים יותר עם קשקוש.

איך לזהות

1. 1

   צבעי הזכר

   חפשו את השילוב הייחודי של כיפה אפורה, מסכת עיניים שחורה בולטת וגב בצבע חום-אדמדם עשיר. זהו סימן זיהוי חד משמעי אצל הזכרים הבוגרים.

2. 2

   צבעי הנקבה (קשקוש)

   נקבות הן חומות יותר, חפשו קשקוש עדין כהה על החזה והצדדים, וגוון חום-אדמדם על הגב והכיפה (ללא המסכה השחורה הברורה של הזכר).

3. 3

   התנהגות ציד ו'קצביה'

   החנקן יושב בעמדה בולטת וממתין לטרף. המנהג לשפד חרקים גדולים או יצורים קטנים על קוצים או חוטי תיל הוא ייחודי ומהווה רמז זיהוי חזק, גם אם הציפור כבר לא ליד ה'קצבייה'.

4. 4

   קריאות

   הקריאות הצורמניות והשיר המגוון הכולל חיקויים יכול לסייע בזיהוי, במיוחד אם הראייה אינה ברורה.

5. 5

   בית גידול

   נטייתו לחיות בשטחים פתוחים למחצה עם שיחים וקוצים, ולא ביערות צפופים או אזורים אורבניים, יכולה לצמצם את האפשרויות בעת הזיהוי.

בית גידול ותפוצה

ביומים

אזורי ערבות פתוחים, בתות, שיאומיות, שולי יערות, שטחי מרעה, מטעים, כרמים, גינות כפריות.

תפוצה גיאוגרפית

מתרבה באירופה ואסיה הממוזגת, מגיע מזרחה עד לסיביר. חורף באפריקה שמדרום לסהרה ובהודו.

טווח גובה

בדרך כלל באזורים נמוכים עד גובה בינוני, אם כי נצפה גם באזורים הרריים מסוימים עד 2,000 מטר.

סביבות מועדפות

מעדיף בתי גידול פתוחים למחצה עם שיחים וקוצים פזורים המשמשים לו עמדות תצפית ומקומות אחסון למזון. נמנע מיערות צפופים ומאזורים אורבניים.

התנהגות

זמן פעילות

פעיל יום.

הרגלי אכילה

יושב על עמדת תצפית בולטת (שיח, עמוד, חוט תיל) וממתין לטרף. כאשר מזהה טרף (חרק גדול, לטאה, מכרסם), הוא צולל אליו בתעופה מהירה. לעיתים גם נוהג לדאות במקום או לרפרף. ידוע במנהג 'קצביה' - שיפוד טרף (בעיקר גדול) על קוצים של צמחים או חוטי תיל לאחסון או קריעה.

התנהגות חברתית

בדרך כלל סוליטרי או בזוגות בעונת הקינון. מחוץ לעונת הקינון נוהג לנדוד לבדו או בקבוצות קטנות ומשוחררות.

דפוס תעופה

תעופה גלית, לעיתים עם רפרוף קצר במקום לפני הצלילה לטרף. מהיר וישר כאשר הוא טס למרחקים ארוכים יותר.

דפוס נדידה

נודד למרחקים ארוכים. מינים אירופאים נודדים לאפריקה שמדרום לסהרה, בעוד מינים אסייתים נודדים להודו ולדרום מזרח אסיה. בישראל הוא חולף נפוץ למדי בעונות הנדידה, ובמידה קטנה יותר חורף מקומי.

טריטוריאליות

מגלה טריטוריאליות בעונת הקינון, בעיקר סביב אתר הקינון והציד. הזכר יגן על הטריטוריה מפני פולשים מאותו מין.

רבייה

עונת רבייה

מאי עד יולי, תלוי במיקום הגאוגרפי.

הרגלי קינון

הקן נבנה בדרך כלל בתוך שיח קוצני או עץ קטן ובצפיפות, לעיתים קרובות בגובה נמוך מהקרקע. הקן בנוי בצורת סלסלה מסודרת מחומר צמחי (ענפים דקים, שורשים, עשבים) ומרופד בחומרים רכים יותר כמו פרווה, נוצות וצמר. הנקבה בונה את רוב הקן.

גודל הטלה

4-7 ביצים (לרוב 5-6).

תיאור הביצה

4-7 ביצים, בצבע ירקרק-תכלכל או אפרפר-ורדרד, מנוקדות בחום-אדמדם, בעיקר בקוטב הרחב.

תקופת דגירה

14-16 ימים, בעיקר על ידי הנקבה.

תקופת התבגרות

14-15 ימים מרגע הבקיעה עד עזיבת הקן.

טיפול הורי

שני ההורים דואגים לביצים ולגוזלים. הנקבה דוגרת ומטפלת יותר בצעירים בקן, בעוד הזכר מביא לה מזון ודואג לביטחון הטריטוריה. לאחר עזיבת הקן, הגוזלים נשארים תלויים בהוריהם למשך מספר שבועות נוספים.

איפה למצוא

טיפים לשטח

1. התבוננו בעמדות תצפית גבוהות. חפשו את החנקן יושב על קצה ענף, חוט תיל, או עמוד חשמל גבוה בתוך שטח פתוח. הוא נוטה לשבת חשוף.
2. שימו לב להתנהגות הציד. עקבו אחר ציפור שצוללת לפתע מעמדת תצפית לקרקע. לעיתים ניתן לראות אותה חוזרת עם טרף.
3. חפשו 'קצביות'. בדקו שיחים קוצניים או גדרות תיל באזורים מתאימים, ייתכן שתמצאו חרקים גדולים או יצורים קטנים משופדים עליהם, המעידים על נוכחות החנקן.
4. הקשיבו לקריאות. הרימו את הראש למשמע ציוצים שורקים או קריאות 'צ'ר-צ'ר' צורמניות הנשמעות מעל השיחים.
5. השתמשו במשקפת. הפרטים העדינים של הצבעים, במיוחד אצל נקבות וצעירים, דורשים משקפת טובה כדי לזהותם בוודאות.

מינים דומים

עובדות מהירות

מין נדידה:

כן, נודד למרחקים ארוכים מאזורי הרבייה באירופה ואסיה לאפריקה

כינוי נפוץ:

קצב הציפורים (בשל מנהג השיפוד)

איום עיקרי:

הרס בתי גידול ושימוש בחומרי הדברה המשפיעים על מקורות המזון שלו

מספר תטולות בשנה:

1-2

ציפור שיר?:

כן, למרות שהתנהגות הציד שלו מזכירה עופות דורסים קטנים

עובדות מעניינות

• החנקן אדום-הגב קיבל את הכינוי 'קצב הציפורים' (למרות שהוא בעיקר צד חרקים) בגלל מנהגו הייחודי לשפד את טרפו על קוצי שיחים או חוטי תיל, מה שמסייע לו לקרוע את הטרף או לשמור אותו למאוחר יותר.
• לעיתים קרובות הוא מחקה קולות של ציפורים אחרות בשיר שלו, מה שהופך את זיהוי קריאותיו למורכב אך מעניין.
• הצעירים של החנקן אדום-הגב נשארים תלויים בהוריהם למשך זמן ניכר לאחר עזיבת הקן ולומדים מהם את מיומנויות הציד, כולל מנהג השיפוד.
• בעבר, אוכלוסיות רבות של חנקנים אדמומי-גב נפגעו קשה משימוש נרחב בקוטלי חרקים, מה שהדגיש את חשיבות החרקים כמקור מזון מרכזי עבורם.

סיווג מדעי

ממלכה

בעלי חיים (Animalia)

מערכה

מיתרניים (Chordata)

מחלקה

עופות (Aves)

סדרה

ציפורי שיר (Passeriformes)

משפחה

חנקניים (Laniidae)

סוג

חנקן (Lanius)

מין

חנקן אדום-גב (Lanius collurio)

גלה את חנקן אדום-גב